הגן הביתי, ע"פ רוב צנוע במימדיו (אם ניקח בחשבון מגרש "כפרי" ממוצע של כ 500 מ"ר) על המגרש עומד בית המגורים, בד"כ נהוג להקצות פינה למחסן ומקום נוסף לחניית כלי רכב. מכאן עולה כי החלק שנשאר לטובת גינון הנו צנוע למדי. עובדה זו מחייבת חשיבה ותיכנון יעילים שמטרתם לנצל את השטח הפנוי באופן מיטבי שישלב בין כל הפונקציות אותן הגן הביתי אמור לספק.

עצי פרי ברובם הגדול זקוקים לחשיפה לשמש בעוד צמחי הנוי אשר חלקם הגדול מתאים יותר לצל, יכולים להשתל בחלקים הפחות מוארים הזוכים לשעות מעטות בלבד של קרינת שמש ישירה ואפילו לצל מלא.

לנטיעת עצי פרי  מספר משמעויות סמליות מעבר למעשה הנטיעה עצמו כגון:

ביטוי להשתרשות האדם במקום, חשיבה ארוכת טווח גם על הדורות הבאים שיהנו מפריו של העץ, עיסוק מהנה בשעות הפנאי  ומימד חינוכי / לימודי מעשי באשר למקור המזונות שלנו.

תכנון נכון של הגן ועצי הפרי שלו צריך לקחת בחשבון את עונות הניבה כך שבכל עונה  ותקופה מתקופות השנה יהיה עץ אחד לפחות שמניב. למשל, עצי הדר ועצי זית מניבים בחורף, ליצ'י מנגו מניב בעונת הקיץ , שסק באביב  וגויאבה בסתיו. שימוש בארבעה סוגי עצים אלו (או סוגים אחרים המניבים באותן תקופות) יצור גן הנותן את פיריו במשך כל השנה .

בישראל כמעט ואין מגבלות אקלימיות על הנטיעה וניתן לנטוע את מרבית סוגי העצים במרבית איזורי הארץ בכל ימות השנה. לפיכך, כאשר אנו באים לתכנן את הגן אנו פטורים מאילוצים אלו ויכולים להתרכז בסוגי הפירות אותם נרצה לקטוף ומהם נרצה לאכול בשנים הבאות בחצר הפרטית.

נטיעת עצי פרי, בנוסף על כל יתרונותיה שרבים מהם נמנו במאמר זה, מחייבת מעט השקעה ומחשבה בכדי לאפשר את התפתחותם התקינה של העצים: שתילה נכונה, השקיה סדירה, דישון מעת לעת, גיזום ומניעת מזיקים. כל אלה עלולים להחשב כחסרונות בעיני אנשים מסויימים אך הנם חלק בלתי נפרד ולא מכביד של גידול עצים באשר הם.